דיאטה והשיעבוד למצרים

כללי

מאת: מערכת Diet

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
עבור רובנו, אלו המנסים לשמור על המשקל ו/או להוריד כמה קילוגרמים, היציאה ממצרים מתרחשת בכל יום ובכל רגע ממש.
אפשר לדמות את מצרים לשולחן עמוס בכל טוב, מלא באוכל טעים, חטיפים מתוקים ומלוחים, בורקסים עסיסיים, ותבשילים ריחניים.

לצאת ממעגל הקסמים: מעבדות לחירות

לצאת ממעגל הקסמים: מעבדות לחירות

אנחנו נעים כמסוממים לעבר השולחן ולוקחים מכל הבא ליד. אין לנו שליטה על מה שאנחנו מכניסים לפה. הרצון הוא לטעום מהכל. מהמזון  שערב לחיכנו, אנו  מרשים לעצמנו לאכול עד שלעיתים מורגשת תחושה של "פיצוץ".

העבדות למצרים מתרחשת כאשר אין לנו בעצם שליטה מודעת. אין לנו בחירה חופשית מה לאכול, מתי לאכול, וכמה לאכול. אנחנו מכורים לתחושת העונג וההנאה שגורם המזון בפינו ובקיבתנו ההולכת וגדלה. לא פעם ולא פעמיים, נכנענו, הכרזנו "מצטערים, אין שליטה" . הגענו לארועים כמו חתונות ושמחות משפחתיות ומצאנו את עצמנו אוכלים כמות של אוכל שבנקל תספיק לשלושה ימים.

דיאטניות רבות מזהירות מפני גלגל השלג שנוצר. "תאכלו הרבה", הן מצהירות, "ותרצו לאכול בפעם הבאה עוד יותר". "הקיבה גדלה", "ההרגל מושך לכיוון של עוד", "היזהרו!" הן קוראות בקול גדול.

שינוי ההרגלים בכל מה שנוגע לאוכל – כמוהו כקריעת ים סוף. "אני רגילה לאכול בבוקר קרואסון עם חמאה"  תאמר אחת . "אני על הבוקר אוכל באגט שלם עם נקניק" יאמר אחר. "ארוחת בוקר אצלי, זה לפחות שלוש פרוסות לחם". כך תאמר הנערה המתבגרת בראיון פתיחה אצל דיאטנית.

לאלו היוצאים  מהשעבוד, ומניפים דגל של חירות, המאבק הוא יומיומי. והדוגמאות הן רבות. יש יום הולדת לקולגה בעבודה והשמחה במקום העבודה גדולה. כ"כ גדולה שהביאו שתי עוגות. אחת עם מוס שוקולד והשניה עם גבינה ופירורים. אנו מוצאים את עצמנו נעצרים, בולמים. לעיתים אף בחריקת בלמים רועשת ומתסכלת. בולמוס האכילה נעצר. להפעם. וגם משכבר התחלנו לטעום, מוטלת עלינו  האחריות לשים את תמרור ה"עצור"  אחרי כמות מסוימת מדודה ומחושבת של האוכל.

בנוסף, עלינו להתמודד עם השפע המדהים שקיים בכל ענף המזון הכולל, לדוגמא : עוגיות ומאפים, חטיפים, שלל מיצים, קפואים שכוללים פיצות, גלידות ומה לא. הכניסה לסופר, מזמנת מבחר עצום של  מוצרי מזון. למעשה, ניתן לבלות בסופר זמן רב לפני היציאה המבורכת. אנו מוצאים את עצמנו בוחנים  את המוצרים החדשים שהגיעו  למדפים. מבלים דקות ארוכות מול  המקררים המכילים מעדני חלב רבים. לעיתים תוהים, מה עלינו להכניס הביתה למקרר שלנו. הרי עוד לא טעמנו מהכול.

לעיתים הדגל מתנופף לו במעלה התורן. ובכך מסמן הגעה לאיזור הבטוח, איזור הבחירה החופשית,  ובעינינו החירות האמיתית. ולעיתים, מה לעשות, הדגל יורד לחצי התורן ובכך  מסמן , אני "לא שולט", "נפלתי לעבדות", "חזרתי לגלות מצריים".

בחג זה אשר בא  עלינו לטובה , עלינו לזכור שבידינו הבחירה לחירות אמיתית. נוכל להרים את הראש ולהתבונן בדגל המתנופף לו על התורן. להיות גאים בעצמנו בכל יום ובכל רגע שחצינו את הים ולא טבענו. נוכל להרשות לעצמנו לאכול מגוון של מזון, במחשבה תחילה ומתוך התבוננות אמיתית. התבוננות משמעה , להקשיב לגוף  "האם אני רעב?". "או שבא לי לנשנש?". את סוף המעשה נברר במחשבה תחילה  "האוכל הזה מזין אותי ?, "אני נהנה ממנו", "אני חייב לאכול את הכל ?"

אני מאחלת לכולנו חג שמח , שנצא מעבדות לחירות , שנהייה חופשיים ושלא ניפול לעבדות. לפחות לא בקלות.

חג שמח!

לא ניתן להגיב למאמר זה.