בולימיה

מפת האתר > מושגים דיאט > קטגוריה ראשית > תזונה קלינית

מאת: מערכת Diet

בולימיה נרבוזה, או בולימיה, היא הפרעת אכילה המאופיינת בהתקפי זלילה שאחריהם נעשים מאמצי התרוקנות, לרוב באמצעות הקאות מכוונות. הבולימיה היא הפרעה נפשית המזכירה את האנורקסיה, אך שכיחה ממנה פי כמה. הסכנה הפיזית שמציבה הבולימיה פחותה מזו של האנורקסיה, משום שמשקל הגוף אינו יורד מאוד, אך הסבל הנפשי גדול אף על פי כן. כמו כן מתערער איזון האשלגן בגוף והשיניים ניזוקות מהמגע התכוף עם חומצות הקיבה.

בולימיה נפוצה בהרבה מאנורקסיה, וצורות קלות שלה מופיעה אצל קרוב לחמישית מהצעירות. מעריכים שהסיבות הפיזיולוגיות לבולימיה הן תפקוד לקוי של המוליך העצבי סרוטונין. טיפול תרופתי להפרעה זו הן תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת SSRI, אשר גורמות לעלייה ברמת הסרוטנין במוח.

הבולימיה היא מחלה תזונתית
החולה צורך כמויות אוכל גדולות בזמן קצר, ולאחר מכן מעוניין להפחית במשקל גופו. לשם כך הוא מבצע פעולות שונות, כגון הקאה או שימוש בחומרים משלשלים ובחוקנים.

כחלק מהמחלה, החולה משקיע זמן ומחשבות אובססיביות במראהו החיצוני ומשווה עצמו לאחרים באופן תדיר. לצורך האבחנה, התנהגויות כאלה צריכות להיות לפחות פעמיים בשבוע במשך לפחות שלושה חודשים. יש לקחת בחשבון שזוהי התנהגותו השגרתית של החולה ולא ארוחות משפחתיות, חגיגות, צום, ואכילת מזון רב בזמן קצר.

בדרך כלל חולי הבולימיה מתביישים בסגנון אכילתם אך אינם מסוגלים לרסן אותו ולכן הם מנסים להסוות אותו באופנים שונים כמו חלוקת האוכל למספר ארוחות רצופות במספר מקומות וכך אדם זר מסוים נחשף רק לארוחה אחת של החולה הבולימי/ת.

בדרך כלל, אכילת המזון היא מהירה ביותר ונפסקת רק כשהחולה חש רע ו"מפוצץ מאוכל" ומקבל תחושת כאב בטן. חשוב לזכור שבבולימיה אין קשר בין תחושת רעב לבין בולמוס האכילה. לעתים תוקף בולמוס אוכל את החולה ללא כל תחושת רעב ומצבים רגועים ללא פעילות או אפילו חשיבה על אוכל עשוי לעורר התקף חדש.

חשוב: חולי הבולימיה נמצאים בדרך כלל בטווח משקל נורמלי לגילם ולגובהם. ההקאות המרובות משנות אצלם את הרכב הדם, האלקטרוליטים ומשטר הנוזלים בגוף, יוצרות בעיות שיניים שונות, אי סדירות במחזור החודשי אצל הנשים, בעיות הורמונליות שונות כמו שינויים בפעילותו הסדירה של הלב, הכליות והמוח. לעתים קרובות ניתן למצוא בעברו של החולה הבולימי סימנים המעידים על בעיות שונות בסגנון ובהרגלי האכילה שלו שהיו אצלו לפני התחלת בולמוסי האכילה.

סימנים וסימפטומים
אכילה מאופיינת בזלילות, אכילה בסתר, ביקורים בחדר השירותים לאחר האוכל, הקאות, אי יציבות במשקל, בלוטות נפוחות, כלי דם מפוצצים, תכנית אימונים אכזרית/קשה, צום, שינויי מצב רוח, דיכאון, ביקורת עצמית קשה, הערכה עצמית מוגדרת על ידי משקל, פחד מפני חוסר יכולת להפסיק לאכול באופן רצוני, עייפות, חולשת שרירים, ריקבון שיניים, פעימות לב בלתי סדירות, הימנעות ממסעדות, ארוחות מתוכננות, או אירועים חברתיים, תלונות על רגישות / כאב בגרון, צורך באישור מאחרים.

פגיעות המחלה
עייפות וחוסר אנרגיה, הפסקה או אי סדירות של מחזור ו/או הוסת, סחרחורת וכאבי ראש, עצירות והתייבשות, קוצר נשימה, קצב לב בלתי סדיר, דיכאון, קרעים בוושט, נשירת שיער, כאבי בטן והתנפחויות, שחיקת השיניים, נזקים לכבד ולכליות, התנפחות של הידיים והרגליים, לחץ דם נמוך, כאבים בחזה, אולקוס, אנמיה, דום לב ומוות.

אופן הטיפול במחלה
ככל שהפרעות האכילה מאובחנות ומטופלות מוקדם יותר גדול יותר הסיכוי להחלמה מהירה וטובה יותר ללא התדרדרות נוספת. טיפול מוצלח כולל טיפול רפואי (הבודק את המצב הרפואי וחומרת הסימפטומים הקיימים ובוחן האם יש לאשפז החולה במצב הנתון), טיפול פסיכולוגי ונוירופסיכולוגי, אישי ומשפחתי. הטיפול הנוירופסיכולוגי שם דגש על הרכיב הביולוגי של הסימפטומים הפסיכולוגים המתלווים למחלה כמו עיוותי התפיסה, הכפייתיות בחשיבה ועוד, שבדרך כלל אינם מטופלים וכך לעתים חוזרות הפרעות האכילה.

בשלב הראשון בטיפול חייבת להיערך אבחנה רפואית שתקבע את רמת הסיכון בו נמצא החולה כשהדגש מושם על החזרת משקל הגוף למשקל המומלץ בהתאם לגובה ולגיל. במקביל לאבחון הרפואי נקבעת גם אבחנה לטיפול נוירופסיכולוגי לבנייה חדשה תקינה של עיוותי התפיסה הפיזיולוגים של חולה הפרעת האכילה על מנת למנוע חזרה של הפרעת האכילה. אבחנה פסיכולוגית מקיפה מסייעת בקביעת היעדים לטיפול המיידי, בטווח הבינוני וארוך הטווח.

לא ניתן להגיב למאמר זה.